על פי היהדות, שנת שמיטה מתקיימת כל שבע שנים. למעשה, בשנה זו מצווה התורה שלא לעבוד את הארץ, כאשר פירוש המילה היא לשחרר את השמיטה על הארץ – לא זורעים, לא חורשים, לא קוצרים ועוד. שנת השמיטה נועדה להזכיר כי שום אדם הוא לא בעל הבית על האדמה, ולכן האדמה נשארת פתוחה לכולם. בספר ויקרא מצוין כי "שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך ואספתך את תברואתך ובשנה השביעית שבת שבתון תהיה לארץ" ועל כן מדובר במצווה יהודית שנמשכת מזה מאות שנים.
מה מותר ומה אסור בשנת שמיטה?
בשנת שמיטה מותר לשמר, אבל אסור לשפר. הכוונה היא לאפשר להשבית את עבודת האדמה של החקלאים ולאפשר לציבור לקחת וליטול מהיבול, כאוות נפשו. תקופה זו מכונה גם שביעית או שבת הארץ, מאחר ולאחר כשש שנים שבמסגרתם החקלאים עושים ככל שביכולתם לטובת גידול תוצרים מהאדמה, ניתן יהיה לאפשר להם לנוח ובהתאם לכך גם לבצע חלוקה מחודשת של תוצרת האדמה, ללא קשר למעמד. מדובר בשנה מיוחדת מאוד מאחר והיא מגלמת בחובה את היופי שביהדות אשר מתייחס גם לאנשים שנמצאים בשולי החברה וכן עניים שמתקשים לשלם ויכולים במסגרת השנה הזו לאפשר לקחת את התוצרת החקלאית, כחלק מערבות הדדית וכן שמיטת קרקעות המבוססת על הציווי המופיע בספר שמות המחייב לבצע צדק חברתי, במסגרת שנת השמיטה. על כן, בשנה זו אסור לקצור את הפירות והתוצרים אך מותר לחלק אותם לציבור הרחב, כאשר לא מעט ארגונים חברתיים מנצלים את השנה המיוחדת הזו לטובת חסד, רחמים ונתינה לזולת.
התאמה לאורח חיים מודרני
בעידן המודרני שבו חיים לא רק דתיים אלא גם מסורתיים וחילונים, החלו המוסדות הרבניים ליצור שינויים שנועדו לאפשר לחקלאים להמשיך את עבודתם ולהתפרנס, ועל כן הוקמה מערכת בשם אוצר בית דין המאפשרת חלוקה ייחודית המתבצעת בשנת השמיטה מתוך מטרה למנוע קריסה מצד אחד של ענף החקלאות אבל גם אפשרות להמשיך את המצווה, באמצעות חלוקה של התוצר החקלאי. בנוסף, בית הדין נוהג לשכור עובדים שקוטפים את התוצרת החקלאית שנחשבת להפקר ויחלקו אותם לכל דורש, כאשר בית הדין נוהג גם להסדיר את התשלום אודות השימוש בציוד החקלאי כך שהעומס לא יוטל אך ורק על החקלאים או על הציבור החילוני. בעבור הציבור הדתי והמסורתי ישנו הסדר מיוחד המאפשר לבצע רכישה של מזון שאינו משנת השמיטה וזאת על ידי סימון של הרבנות שמופיע על התווית של מגוון מוצרים.
ערכים המזוהים עם שנת השמיטה
מעבר להיבט הדתי, אין ספק כי לשנת השמיטה יש גם אפקט מבחינה אקולוגית. המצווה להפסיק את עבודת האדמה נועדה למנוע קודם כל את הזיהום של הקרקע אבל גם את ההפקרות של קרקעות, בעקבות ניצול יתר. תכנון ארוך טווח המתבצע במסגרת ההבנה כי שנת השמיטה מתרחשת אחת לשבע שנים היא זו שהופכת את השנה הזו למיוחדת גם בהיבט אקולוגי אך גם בהיבט חברתי. שווין וצדק חברתי הם הערכים המנחים של יהודים מאמינים, ועל כן מדובר בשנה המאפשרת גם להתרכז ברוח האנושית, בייחוד בעבור חקלאים שאחרי שש שנות עבודה רצופות יכולים לצאת לשנת שבתון של חידוש כוחות.
לסיכום
שנת השמיטה היא שנה משמעותית מאוד בראי היהדות, ועדות לכך ניתן למצוא הן בהלכה אבל גם בהירתמות של הציבור לקראת מימוש ההלכות כמו גם האיסורים הקשורים בשנה שמתרחשת פעם בשבע שנים, ונמשכת במעגליות מזה דורי דורות.
