גודל אות   א   א   א     הקטן פונט     הגדל פונט

מנהגי החג

מנהגי  החג

 

נהגו בכל תפוצות ישראל ובכל העדות לטול סמנים לקראת השנה החדשה. טעמו של המנהג הוא, בצורך להעביר לעולם "החוש והמעשה" את הרעיונות שאנו חושבים. אך אין כמו מגע חי עימהם, ולכן נהגו בלילה הראשון והשני של ראש השנה לאכול דברים המבטאים את בקשותינו ומשאלות הלב. נזכיר מספר מנהגים ואת הסיבה או המקור לקיומם.

אכילת ראש של דג או כבש, ואומרים יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב. הדברים מובנים בכל מקום בו ח"ם בני אדם, יש שהם חלק הראש, המנהיג, החושב, הפועל, והמוליך אחריו את כל הגוף, או אף את העדר. הזנב לעומתו מצוי בחלק האחורי, כמובן שיש לו תפקיד אך לא בחלק ההנהגה והמחשבה. ועל כן, שנהיה לראש לא לזנב.

יש הנוהגים לאכול תמרים - ואומרים יהי רצון שייתמו שונאנו.

כמו כן נוהגים לאכול גזר, שתגזור עלינו גזרות טובות. גזר מלשון גזרה. יודעים אנו כי הכל ברצונך ולא לפי מעשינו א"כ אנו מבקשים גזרות טובות.

במדינות מזרח אירופה הוסיפו טעם גזר מלשון "מֶאֶהֶר" והכוונה לברכת פרי הבטן.

המנהג הנפוץ ביותר הוא לטבול תפוח בדבש. מברכים ברכת בורא פרי העץ. ואח"כ טובלים פלח תפוח בדבש, ואומרים יהי רצון שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה כדבש.

גם כאן באה לדי ביטוי שאיפתנו לשנה ערבה, שמשאלות לבנו התקבלו בה לטובה.

בקהילות שונות נהגו לאכול גרגרי רימון וגם עליו מוסיפים "יהי רצון שירבו זכויותינו כרימון, מתוך שגרגריו רבים כך ירבו זכויותינו.

גם ירקות כסילקי- סלק - ע"ש שיסתלקו שונאנו. או כרתי - שיכרתו שונאנו. או נוסח אחר, אויבנו ושונאנו.

והכל כאמור סמנים בלבד המביאים לידי ביטוי את שאיפותינו לשנה טובה ומבורכת.

סליחות
תפילות בלשון פיוטית, שתוכנן בקשת סליחה ורחמים על החטאים
על פי המנהג שבמסורת הדתית קמים באשמורת הבוקר לומר תפילות
אלו בימים שבין ראש חודש אלול ויום הכיפורים, הלא הם
ימי הסליחות

הדלקת נר של יום טוב
"עם הדלקת הנר בערב ראש השנה נוהגות הנשים לברך גם "שהחיינו
וללבוש בגד חדש או לשים על השולחן פרי חדש

ברכת כתיבה וחתימה טובה
נוהגים לברך זה את זה בברכת "שנה טובה" וב"חתימה טובה". הנוסח
."האשכנזי לברכה זו הוא: "לשנה טובה תכתבו ותחתמו
."הנוסח בעדות הספרדיות הוא: "תיכתבו בספר חיים טובים
."נוסח התימנים הוא: "ותיכתבו בספר החיים ובספר הזיכרון

מנהגי החג